פסק-דין בתיק הפ"ב 23680-01-13

כללי

1.            מונחת לפניי בקשה לביטול פסק בורר מיום 25.11.12, אשר ניתן על ידי כב' הבורר השופט (בדימוס) יעקב שמעוני (להלן: "הבורר").

2.            המבקשת, הגב' בלה פרויינד (להלן: "המבקשת"), טוענת שהיא, ביחד עם בעלה ושמונת ילדיה, הם הבעלים של דירה המצויה ברח' ************ (תת חלקה 3 חלקה 66 גוש 30076)  הרשומה על שם עמותת "יד עזרא" ("דירת 'יד עזרא' "), היא המשיבה 1, וכן הבעלים של דירה נוספת צמודה באותה קומה (תת חלקה 2 חלקה 66 גוש 30076) הרשומה על שם עמותת "אהלי חסד", היא המשיבה 2 ("דירת 'אהלי חסד' ").

רקע עובדתי כפי שהוצג על ידי המבקשת

3.            ביום 04.01.2000 ביקש עוה"ד אהרון אהרוני מבית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרת הליכי הפירוק של המשיבה 2, לאשר את מכירתה של דירת אהלי חסד. 

4.            המבקשת, ביחד עם בעלה המנוח ושמונת ילדיה, אשר התגוררו בדירה זו של אהלי חסד, ובדירת יד עזרא הצמודה לה, כמפורט לעיל, הגישו תביעה בדרך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובה בקשה להצהיר כי המבקשת ובעלה המנוח, מר אברהם פרויינד ז"ל, הינם הבעלים של שתי הדירות. במקביל הגישו אף בקשה לצו מניעה שיאסור על המשיבות למכור ו/או לעשות כל דיספוזיציה שהיא בשתי הדירות. 

5.            הוסכם בין המבקשת למשיבות כי כל התביעות ההדדיות שיש להן אחת נגד השנייה יתבררו בפני בורר מוסכם אשר יכריע במחלוקותיהם, ובין היתר בשאלת בעלותם של המבקשת ובעלה המנוח בשתי הדירות, וזכות השימוש שניתנה למבקשת ולכל ילדיה בדירת יד עזרא.

6.            במסגרת הדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 04.09.00, הוסכם בין הצדדים כי השופט בדימוס יעקב שמעוני ישמש כבורר שיכריע במחלוקות שנתגלעו ביניהם, וביום 29.01.01 החלו הליכי הבוררות בפניו.

7.            לטענת המבקשת, הליכי הבוררות התנהלו משך עשר שנים, כאשר היא מיוצגת לבדה, על ידי בא כוחה, וזאת מבלי שילדיה,  היורשים של בעלה המנוח,  היו שותפים להליך הבוררות.

8.            ביום 06.12.10 הודיע הבורר לבאי כוחה של המבקשת כי פסק הבוררות מוכן, וכי על המבקשת לשלם תחילה את שכר טרחתו, בסך 30,000 ש"ח, וכי רק לאחר מכן תוכל לקבל לידיה את פסק הבוררות. הואיל וסכום זה היה מעבר ליכולתה של המבקשת, פנתה אל הבורר על מנת שהלה יאפשר לה לשלם לו את שכרו בתשלומים. הבורר נענה לבקשה וכך היה.

9.            בסביבות חודש נובמבר 2012, עת יתרת החובה לתשלום המבקשת לבורר עמדה על 1,600 ש"ח בלבד, שילמו המשיבות את יתרת חובה של המבקשת לבורר, ובהתאם שלח האחרון את פסק הבוררות לצדדים ביום 25.11.12.

10.        בפסק דינו קבע הבורר כי הבעלות בשתי הדירות הינה של המשיבות, בהתאמה לרישומים בלשכת רישום המקרקעין (כמפורט בסעיף 2 לעיל), וכי על התובעת לסלק ידה מדירת אהלי חסד, בעוד שהיא תוכל להמשיך להתגורר בדירת יד עזרא בלבד, וזאת מכוח הסכם (להלן: " ההסכם") שנחתם ביום 06.10.91 בין המבקשת וילדיה מן הצד האחד, לבין הרב אשר פרויינד והמשיבה 1, מן הצד השני. כן קבע הבורר, כי הערת האזהרה אשר נרשמה להבטחת זכויותיה של המבקשת וילדיה על פי ההסכם על דירת אהלי חסד תימחק, ובמקומה תירשם הערת אזהרה להבטחת זכויותיהם של המבקשת וילדיה על פי ההסכם על דירת יד עזרא. וכך סיכם הבורר את מסקנותיו:

"התביעה העיקרית [של המבקשת, ב.ג.] מתקבלת בחלקה. עמותת יד עזרא תקנה לתובעת זכות מגורים בדירת יד עזרא הידועה כגוש 30076 חלקה 666/3 ותירשום לטובתה הערת אזהרה בנוגע לדירה זו, והכול כאמור בהסכם הפשרה שבין הצדדים.

...

התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה. אני מורה לתובעת לסלק את ידה מדירת אהלי חסד (כגוש 30076 חלקה 66/2) ולהחזירה לעמותות כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ, וזאת תוך 45 ימים מיום מתן פסק הבוררות."

11.        לטענת המבקשת, יהא זה סביר להניח כי שעה שהבורר התרה במבקשת, לפני כשנתיים, לשלם את שכר טרחתו כתנאי לקבלת הפסק, היה פסק הבורר חתום ומוכן. משנודע למבקשת כי המשיבות שילמו את יתרת חובה, ללא הסכמתה או ידיעתה, וכן משנודע לה כי בין נציג המשיבות, מר מלר, לבין הבורר היו מגעים שלא במסגרת הבוררות, וזאת לאחר שמלאכת הבורר הסתיימה, התעורר אצל המבקשת החשד כי הבורר שינה ותקן את פסק דינו לאחר שזה נחתם.

12.        לפיכך, ביום 19.12.12 פנה ב"כ המבקשת במכתב אל הבורר, בו ביקש שיודיעו מתי נכתב ונחתם פסק הדין, שמא במועד הנקוב בפסק, קרי ביום 25.11.12 או שמא במועד מוקדם יותר לפני שנתיים עת החלה המבקשת לשלם לבורר שכר טרחתו. כעבור מספר ימים, התקשר הבורר אל ב"כ המבקשת על מנת להבין מה עומד מאחורי המכתב ששלח לו. לשאלת ב"כ המבקשת האם בעת דרישתו לתשלום שכר טרחתו היה פסק הדין כתוב, השיב הבורר בחיוב. לשאלתו הנוספת של ב"כ המבקשת, האם ביצע הבורר שינויים לאחר מכן בפסק הדין, השיב האחרון בהיסוס כי הוא אינו יודע, וכי ייתכן שכן. בתום שיחה זו בין השניים, ביקש ב"כ המבקשת כי הבורר יאשר לו בכתב את שאמר לו בשיחתם הטלפונית, והבורר הסכים.

13.        ואולם, ביום 03.01.13 שלח הבורר מכתב לב"כ המבקשת ובו, למרבה הפליאה, כתב כך: "פסק הבוררות נחתם על ידי בתאריך הנקוב בו בלבד עובר לשילוחו. איני חותם על טיוטות שקודמות לפסק."

14.        ביום 06.01.13 שלח ב"כ המבקשת הודעת פקס אל הבורר ובה חזר על תוכן שיחתם הטלפונית וביקש ממנו לאשר כי הכתוב בהודעת הפקס נכון הוא. עוד באותו היום, שלח הבורר את הודעת הפקס חזרה לב"כ המבקשת כאשר הוא מציין על גביה, כי הוא מאשר את האמור בהודעת הפקס "בכפוף לתיקון במקום פסק טיוטה".